תיאור העובדות והמחלוקת
1. החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, כפי שאפרט להלן.
2. הנאשם הועמד לדין בעבירות של הסעת שב"ח והפרעה לשוטר. ע"פ האמור בכתב האישום בתאריך 9.4.06 סמוך לשעה 05:00, בענתא החדשה בירושלים, הסיע הנאשם 5 תושבי יאטה ששמותיהם ומספרי זהותם מפורטים בכתב האישום. כאשר הבחין במחסום משטרתי, ביצע פניית פרסה ונכנס לתוך עתנא כדי להמלט מהשוטרים. הוא איפשר לנוסעים לרדת מהרכב, ואף הורה להם לומר כי לא נסעו ברכב, אולם חמישה נוסעים נותרו עדיין ברכבו.
3. בישיבה הראשונה בה התקיים דיון לגופו של עניין, ביום 10.6.04, העלה הסניגור מספר טענות, ובין היתר טען כי האירוע התרחש בעתנא הישנה אשר אינה בשטח ישראל וכי מיקום המחסום היה בדיוק על הגבול ולא בשטח ישראל. הנאשם כפר בעבירה של הכשלת שוטר, וביקש לזמן למועד ההוכחות את כל עדי התביעה, מלבד מר רמי אלקנה.
האם שהה הנאשם בשטח ישראל?
4. כאמור, בכתב האישום נטען כי הנאשם הסיע את נוסעיו בשטח ישראל. בעדותו של עד התביעה פקד שי אהרוני, שנכח במחסום וביצע את המרדף אחר רכבו של הנאשם, הובהר כי החסימה הייתה בתחום ישראל, ורכבו של הנאשם נמצא בתחום ישראל כאשר הבחינו בו (פרוטוקול עמ' 4 שורות 14-19), אולם סיום המרדף אחריו, דהיינו הנקודה בה נעצר רכבו ונבדקו הנוסעים, לא הייתה בשטח ישראל (שם).
5. במסגרת עדותו של עד זה הוגשה מפה ת/2, בה סימן העד, בסמוך למועד האירוע, את מקום החסימה, ובעדותו הוסיף גם את מקום הימצא הרכב. שניהם, על פי הנטען, בתחום מדינת ישראל (שם). העד לא ידע מה מקורה של המפה, ומי שירטט את המפה ואת הגבול המסומן עליה (פרוטוקול עמ' 8 שורות 6-8).
על גבי המפה לא צוין מקורה, ואף לא פרטים מהותיים אחרים כמו קנה מידה, מקראה, מספרי קואורדינטות, וכיוצ"ב. כמו כן ניתן להבחין בלא כל קושי ובלא צורך בידע מקצועי כלשהו כי קו הגבול שורטט על גבי המפה ע"י מאן דהוא, ולא הופיע במקור, כך ש"קו הגבול" מופיע בעובי משתנה, המגיע במקומות מסויימים עד כ- 4-5 מ"מ.
לאור האמור, ניתן לקבוע לגבי המפה כי יש בה כדי לסייע ולהבהיר את עדותו של העד עצמו, ולאפשר לו להמחיש את מיקום הנקודות אותן תיאור בעדותו, אולם ודאי שאין היא מהווה ראיה אובייקטיבית ואין לה ערך ראייתי בפני עצמו.
6. סוגיית קביעת מיקומם של המחסומים או אירועים עולה לא פעם, במקרים רבים בהקשר של עבירות כגון זו המיוחסת לנאשם שבפני. בת"פ (ירושלים) 5674/02 אשר נדון בפני, הבעתי את דעתי לגבי שאלות דומות כדלקמן:
"ההוכחה כי אדם מסויים נמצא בתוך גבולותיה של המדינה או מחוץ אליהם כוללת מספר יסודות, חלקם משפטיים חולקם עובדתיים: ראשית נדרשת הוכחה של גבולות המדינה. עניין זה הוסדר בסעיף 11ב לפקודת סדרי שלון ומשפט התש"ח-1948, הקובע כי המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בכל שטח של מדינת ישראל שהמדינה קבעה בצו. צו קביעת שטחים מכח אותה פקודה פורסם בקובץ התקנות 3064, בעמ' 2690. מכאן שקביעת גבולות המדינה היא עניין שבדין, אשר אין צורך להביא לגביו ראיות. אולם לענייננו אין די בכך, שכן יש לקבוע היכן נמצא הנאשם בעת ביצוע העבירה, וכתוצאה מכך, האם מדובר בשטח שבתחום המדינה אם לאו.שאלה זו היא שאלה שבעובדה.
דרך המלך להכרעה בשאלה זו היא על ידי הגשת תעודת שר החוץ, שכן הלכה היא 'שמחלוקת בשאלה, אם שטח מסוים נכלל בגבולות המדינה, תוכרע בדרך כלל לפי תעודה של שר החוץ' (בג"ץ 2717/96, וופא ואח' נגד שר הביטחון, פ"ד נ (2) 848, 855. אולם בענייננו ספק אם היה בתעודה כזו כדי לסייע, שכן מטבע הדברים התעודה מתייחסת למקום נתון, ואילו כאן הבעיה המרכזית היא קביעת אותו מקום בו נטען כי בוצעה העבירה. על כל פנים, גם אילו היה טעם בהגשת התעודה, משלא הוגשה תעודה כזו, אים בכך כדי לשלול הוכחת הדבר בדרך אחרת.....
אולם אפילו היתה מצויה בחומר הראיות מפה, והעד היה מצביע על מקום התפיסה, ספק אם ניתן היה להסתפק בכך. שכן מטענות הצדדים נראה כי מדובר בנקודה המצויה בקרבת הגבול, כך ששאלת מיקומה בתחומי מדינת ישראל או מחוצה לה אינה כה ברורה. חברי כב' השופט סולברג קבע לאחרונה, בת"פ 1090/04 בבית משפט זה, לעניין הוכחה כי עבירה בוצעה בשטח המדינה, כי גם אם על פי רוב ניתן להסתפק בידיעה שיפוטית ובהסתמך על סעיף 11ב לפקודת סדרי שלטון ומשפט ובהסתמך על צו קביעת שטחים, הרי שכאשר מדובר בשטח גבולי, כאשר מספר מטרים לכאן או לכאן עלולים להכריע את הכף, לא ניתן להסתמך על ידיעה שיפוטית ו'לשבת על הגדר', ויש להוכיח את הדבר.
דברים אלה מקובלים אף עלי, ואוסיף עוד למעלה מכך: הידיעה השיפוטית קיימת, כאמור, בנוגע לגבולותיה של המדינה, אולם אינה קיימת לגבי השאלה היכן בדיוק נסע פלוני או אלמוני כשהוא מסיע תושב זר. זוהי שאלה שבעובדה שיש להוכיחה. הוכחתה של עובדה כזו יכולה, במקרים מסויימים, להיעשות באמצעות הצבעתו של עד על מקום התפיסה כשהוא מסומן במפה, אך לעיתים אין די בכך: היכולת לאתר ולהצביע במפה על נקודה מסויימת עשויה לדרוש, במקרים מסויימים, ידע ומיומנות שאינם בהכרח מצויים אצל כל אדם סביר. כך, לדוגמא, בכביש צדדי אשר אין בו מאפיינים או נקודות ציון מיוחדות, קשה לעיתים לקבוע אם אירוע כלשהו אירע בנקודה נתונה, או במרחק של קילומטר או קילומטרים אחדים ממנה.... באותם מקרים גבוליים תרתי משמע, שאלת המיקום המדוייק עשויה לחרוץ את גורל התיק ואשת שאלת הרשעתו של העומד לדין. על כן, באותם מקרים של קרבה לגבול (כאשר על פי תפיסתי אין המדובר בקרבה של מטרים אחדים בלבד כי אם במאות ויתכן שאף אלפי מטרים, בהתאם לנסיבות), וכאשר מתעורר הספק, על התביעה להוכיח את מקום ביצוע העבירה, ולשם כך עליה להוכיח גם על מה מבוסס הזיהוי, דהיינו: להסביר כיצד ומדוע משוכנע העד כי זו אכן הנקודה....
לא ניתן לצאת מהנחה שכל לובש מדים במדינת ישראל, המפטרל בדרכים צדדיות ובכפרים נידחים, יידע בהכרח להצביע על הנקודה המדוייקת בה עצר רכב כלשהו לביקורת. כיון שמדובר בפעולה הדורשת הפעלת שיקול דעת ושימוש במיומנות, הדרך בה הגיע העד למסקנה זו הינה עניין שיש להוכיחו. להמחשת העניין ניתן להקיש לשאלת זיהויו של מקום משאלת זיהויו של אדם: כאשר מתעורר הספק לגבי זהותו של אדם כמבצע עבירה, ניתן לערוך לו מסדר זיהוי. לאחר שהתבצע הליך שכזה, לא ניתן להסתפק בעדות או בהודעה לבית המשפט כי מסדר הזיהוי התבצע, וכי כך וכך היו תוצאותיו. האפשרות לבחון את מהלך הדברים, ולבקרו במידת הצורך, היא חלק בלתי נפרד מההליך המשפטי, ובהעדר אפשרות כזו נפגעת זכותו של הנאשם להתגונן, שהיא נשמת אפו של ההליך הפלילי. כך גם בענייננו: ההצבעה במפה על מקום מסויים כמקום בו נתפס הנאשם היא המסקנה, אולם כאשר מתעורר ספק בעניין, חובתה של התביעה להבהיר ולהוכיח מה המהלכים שנעשו ואשר הביאו למסקנה זו...."
אציין כי על פסק דין הוגש בע"פ 9314/05 בבית המשפט המחוזי בירושלים, אולם בערעור הגיעו הצדדים להסדר שאושר על ידי בית המשפט ללא הבעת דעה או קביעה כלשהי.
7. בענייננו, העד שהוא קצין מג"ב הסביר כי האזור מוכן לו מעבודתו, כי ביצע מספר רב של פעולות דומות בסביבה, וכי המחסום המדובר הוא מחסום שאינו קבוע, אך עקב תנאי השטח מרבים להציב מחסומים באותה נקודה. (פרוטוקול עמ' 6 שורות 19-27).
ניתן, איפוא, לקבל את עדותו של העד, קצין מג"ב המתמצא בשטח המדובר, כראיה לכאורה למקום בו בוצעו העובדות המתוארות ולכך שמדובר בשטח שבתוך תחום ישראל. אולם כאשר מועלות טענות כנגד קביעות אלו, יש לבחון האם בכוחה של העדות להפריך את אותן הטענות. ודאי שבמצב כזה אין עדות בעלמא שקולה שכנגד חוות דעת מקצועית או תעודת שר החוץ.
בענייננו, כאמור, חלק הנאשם הן על ציון מקום הגבול על גבי המפה, הן על היותו של מקום האירוע בתוך שטח ישראל. הוכחת מיקומו של הגבול צריכה להיעשות, ע"י תעודת מאת שר החוץ. הדבר לא נעשה לא כך ולא בדרך אחרת, ואף לא הוגשה חוות דעת מומחה לגבי שאלות אלו.